הפרק השני בסדרה יעסוק בעקרון הגשטלט, עקרון זה טיפה מורכב ולכן אבחר לפתוח את הפוסט מהתמונה הגדולה ולהסביר את המונח בדרך יותר ויזואלית.
אם היינו מתחילים עיצוב אתר או אפליקציה מעיצוב הכפתורים, ואח"כ היינו עוברים לעיצוב התפריטים ואח"כ לעיצוב הסליידר הראשי ואח"כ עוטפים הכל בתבנית וצבע, אז האתר שלנו היה נראה כמו בליל אלמנטים מעוצבים.
אבל, לעומת זאת אם היינו יכולים לחשוב על התמונה הגדולה, על הקונספט העיצובי ואז לרדת לפרטים כגון הצללות, פונטים, עיצוב כפתורים היינו בוחרים בתהליך עבודה נכון יותר כי אנשים נוטים לראות קודם את התמונה המלאה ואז לרדת לפרטים.
גישת הגֶּשְׁטַלְט מגרמנית: Gestalt; צורה, תבנית, דפוס היא תיאוריה פסיכולוגית שצמחה בגרמניה, הבאה לידי ביטוי גם בזרמים אמנותיים שונים. גישה זו מדגישה את חשיבותן של תבניות שלמות בתחום התפיסה, הלמידה והאישיות, בניגוד לגישות אחרות המדגישות מרכיבים בודדים של התמונה המלאה.
גישת הגשטלט שמה דגש על התבוננות בתמונה ככללותה, על כל מרכיביה, ועל הדרך שבה המוח "משלים" תמונות ומצבים שונים על פי תבניות קבועות ומוגדרות.
אחד הרעיונות המשמעותיים בגשטלט הוא שבני האדם בנויים מהמון תבניות, אותן אספו במהלך חייהם. חוויות, זיכרונות, פרשנויות של חוויות עבר, אפילו דעות של אחרים – כל אלה נכנסו לתוך התבניות של הפרט. הנטייה האנושית היא לזהות תבניות ולהשלים את התמונה הכוללת לבד.
עקרונות הגשטלט:
קירבה: עצמים או אנשים הקרובים אלי בזמן ובמרחב נוטים להיות משויכים אחד אל השני. פריטים קרובים נתפסים כקבוצה בעוד פריטים מרוחקים נתפסים כקבוצות נפרדות .
בממשק של סלקום TV, למשל, יש שורות של ריבועים קרובים וכל שורה מגדירה תוכן אחר (סדרות וסרטים).
דמות/רקע: בתוך התמונה הגדולה יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע ולרקע. הרקע משתלט בשלב מסוים על התמונה והופך לחלק משמעותי בתוך התבנית. הרקע הופך להיות ה-תבנית. הביטו בתמונה המוצגת מטה; האם אתם מזהים תוכן שונה לגמרי מאשר שני פרצופים?
דמיון: ביצירת תבנית אנו מנסים למצוא עיקרון משותף שיסביר את המציאות באופן שיהיה ברור יותר לפרט. כל הסימנים והמידע שמועבר יטופלו תחת אותו עיקרון משותף - איגוד אלמנטים בממשק לקבוצות לפי צורה.בתמונה מטה כל מה שאינו צורה נחשב לים או רקע (החלק השחור) אבל ניתן להסתכל על החלקים השחורים כצורות בפני עצמן.
סגירה: גם כאשר המידע שמגיע אלינו אינו שלם, ננסה לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שיש לנו כך שלתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים. הנטייה היא להשלים בתפישה קווים וצורות, להסתכל על אובייקטים לפי רצף מסוים. לדוגמה: בלוגו הבא אנו רואים דב פנדה למרות שהצורה אינה שלמה:
פשטות: כל נתון שהפרט נחשף אליו מתורגם תמיד לרמה הכי פשוטה שאפשר.
המשכיות: הנטייה של בני האדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים. אירועים לא מתנהלים באופן אקראי אלא יש ביניהם איזשהו רציונל מקשר.
בדוגמא זו העין מובלת מהצורה הראשונה אל הכוכב הנמצא במיקום המשכי לקו שחוצה את השורה.
לתיק העבודות שלי לחצו כאן
